החלטה בתיק בש"א 22666/05

זוהי בקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה להוצאות המבקשת בערעור.

1.         הרקע

(א)        המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט מ' בן חיים), מיום 31.8.03, שקיבל באופן חלקי תביעה שהגיש המשיב נגדה, וחייב אותה בתשלום סך 43,115 ש"ח.

(ב)        ביום 4.5.05 התקיים דיון מקדמי בערעור, שאליו לא התייצבו המשיב או בא כוחו, ומטעם זה ניתן נגד המשיב פסק דין בהעדר התייצבות. ביום 14.6.05 הגיש ב"כ המשיב בקשה לביטול פסק-הדין, וביום 28.7.05 נעתרתי לה.

(ג)         ביום 1.9.05 הגישה ב"כ המבקשת בקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה להוצאות. הבקשה נסמכה על הצהרה נטענת של ב"כ המשיב כי הוא לא ייצג את המשיב בהליך הערעור (אלא רק בבקשה לביטול פסק-דין), וכי המשיב עצמו מתגורר באוסטרליה מבלי שיש לו כתובת להמצאת כתבי בית דין בארץ. לטענת ב"כ המבקשת, קיים חשש סביר שהמשיב לא יתייצב לדיון באופן שיגרום למערערת הוצאות. הבקשה לא נתמכה בתצהיר.

(ד)        ב"כ המשיב מתנגד לבקשה. בתגובתו הוא מציין, שייצוגו את המשיב היה מותנה בהפקדת ערובה להוצאות על-ידי המבקשת. משהפקידה המבקשת ערובה, הרי שהמשיב ייוצג בערעור על ידו, ומכאן שיש למשיב כתובת להמצאה, באופן שנשמט הקרקע תחת הבקשה דנן.

2.         הכרעה

            דין הבקשה להידחות.

(א)        ב"כ המבקשת עותר לחייב את המשיב - המשיב בערעור - בערובה להוצאות. שאלה היא בהקשר זה: האם ניתן לחייב משיב בערעור בערובה להוצאות? לטעמי, התשובה לשאלה שלילית.

כלל הוא שהחובה לחייב בהפקדת ערבון להבטחת הוצאות מכוח תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן:- " התקנות") חלה אך ורק בהליכי ערעור, בעוד שהגשת הליך לבית-משפט בערכאה הדיונית אינה כרוכה, ככלל, בהפקדת עירבון. תקנה 519 לתקנות מסמיכה את בית-המשפט או הרשם, לעניין הליך המתנהל בערכאה ראשונה, לחייב תובע מסוים ליתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אך הכלל כאמור הוא שאין מופקד עירבון להבטחת הוצאות הנתבע. השוני בין הכללים נעוץ באיזון שבין הצורך להבטיח הוצאותיו של צד ה"נגרר" להליך משפטי, המחייבו בנשיאה בהוצאות שונות, לבין הרצון שלא להטיל מגבלות על מי שמבקש לפנות לבית-המשפט למימוש זכויותיו, ושלא לחייבו בהוצאות כספיות מיותרות. איזון זה משתנה לנוכח השוני בין ההליכים (ערכאה ראשונה לעומת ערעור): בערכאה הדיונית מתבררות טענות התובע לראשונה; בשלב הערעור, לעומת זאת, מצוי בידי המשיב פסק-דין או החלטה אחרת אשר ניתנו על-ידי בית-משפט מוסמך, והמערער מבקש לטעון טענותיו פעם נוספת (רע"א 2442/98 יצחק מיוחס, עו"ד נ' מיכאל רוזן, עו"ד, פ"ד נג(3) 145).

(ב)        התקנות אינן מתייחסות לאפשרות לחייב משיב בערעור או נתבע בערכאה הדיונית בערובה להוצאות: סימן ד' שבחלק ד' לתקנות, שעוסק בערובה להוצאות בערעור, מתייחס למערער בלבד. גם תקנה 519 לתקנות, שמתייחסת להטלת ערובה להוצאות בערכאה הדיונית, מתייחסת אך ורק לאפשרות לחייב תובע בערובה להוצאות הנתבע. לנוכח האמור, סבורני שאין לחייב משיב בערעור בערובה להוצאות המערער. המערער הוא שמבקש לטעון טענותיו פעם נוספת בערכאת הערעור; הוא ש"גורר" את המשיב להוצאות נוספות - וכל זאת מקום שהמשיב אוחז בידיו פסק-דין או החלטה אחרת לטובתו. משקבע מחוקק המשנה כי כלל הוא, שהמערער הוא שמחוייב להפקיד ערובה להוצאות המשיב - יש ללמוד מכך שאין לחייב משיב לערוב להוצאות המערער. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

(ג)         יתרה מזו, לגופו של עניין, משהודיע ב"כ המשיב בתגובתו שהמשיב ייוצג בערעור, נותרה הבקשה דנן תלויה על בלימה, כשהיא אינה מפרטת כל טעם שהוא לחיוב המשיב בערובה להוצאות. במצב דברים זה מוטב היה שב"כ המבקשת ימשוך את בקשתו, אך הוא לא עשה זאת; בדיון שהתקיים לפני, ביום 30.10.05, עמד ב"כ המבקשת על בקשתו.

3.         סוף דבר

            הבקשה נדחית.

המבקשת תשא בהוצאות המשיב בגין בקשה זו בסך 5,000 ש"ח, וזאת לא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

אני קובעת את הערעור לשמיעה ליום 16.7.06 שעה 12:00.

עיקרי טיעון ותיקי מוצגים יוגשו במועדים הקבועים בתקנות. לישיבה זו יתייצב, או יהיה זמין טלפונית, נציג מטעם הצדדים, המוסמך לקבל החלטה לגבי התיק.

ניתנה היום, ט"ו  בחשון, תשס"ו (17 בנובמבר 2005), בהעדר הצדדים.